מדרש על שופטים 4:17: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

דָּבָר אַחֵר, וַיֵּלֶךְ משֶׁה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי יז, יז): בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד, מִי הָיָה אֹהֵב הָרֵעַ, זֶה יִתְרוֹ, שֶׁקִּבֵּל לְמשֶׁה שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי פַּרְעֹה, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד מִי שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, אֵין אוֹתָהּ מִצְוָה פּוֹסֶקֶת מִבֵּיתוֹ. מִצְוָתוֹ שֶׁל יִתְרוֹ שֶׁקִּבֵּל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ גּוֹאֵל שֶׁבָּרַח מִפְּנֵי הַשֹּׂוֹנֵא, עָמַד מִבֵּיתוֹ שֶׁקִּבֵּל לַשֹּׂוֹנֵא שֶׁבָּרַח מִפְּנֵי הַגּוֹאֵל וַהֲרָגוֹ, אֵיזֶה זֶה סִיסְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ד, יז): וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, וּכְתִיב (שופטים א, טז): וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן משֶׁה, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד, לְפִי שֶׁאָהַב יִתְרוֹ לְמשֶׁה וְהָיָה לוֹ רֵעַ, לְכָךְ נַעֲשׂוּ בָּנָיו אַחִים לְיִשְׂרָאֵל בְּעֵת צָרָתָם וְהָרְגָה יָעֵל לְסִיסְרָא. וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות ג, י): וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה, אָמַר לוֹ רִבּוֹן הָעוֹלָם, אֵינִי יָכוֹל, מִפְּנֵי שֶׁקִּבְּלַנִּי יִתְרוֹ וּפָתַח לִי בֵּיתוֹ וַאֲנִי עִמּוֹ כְּבֵן, וּמִי שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ פִּתְחוֹ לַחֲבֵרוֹ נַפְשׁוֹ חַיָּב לוֹ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאֵלִיָּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל צָרְפִית הָאַלְמָנָה מֵת בְּנָהּ, הִתְחִיל מִתְחַנֵּן וְאוֹמֵר (מלכים א יז, כ): הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ, וּכְתִיב (מלכים א יז, כב): וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הַפּוֹתֵחַ פִּתְחוֹ לַחֲבֵרוֹ, חַיָּב בִּכְבוֹדוֹ יוֹתֵר מֵאָבִיו וּמֵאִמּוֹ. אַתָּה מוֹצֵא בְּעֵת שֶׁנִּלְקַח אֵלִיָּהוּ מֶאֱלִישָׁע וְזָכָה לִטֹּל פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (מלכים א ב ב, ט): וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי, הָיָה לוֹ לֵילֵךְ אֵצֶל אָבִיו וְאִמּוֹ לְהַחֲיוֹתָם כְּמוֹ שֶׁהֶחֱיָה בֶּן אַכְסַנְיָא שֶׁלוֹ. וְכֵן אֵלִיָּהוּ הָיָה לוֹ לְהַחֲיוֹת אֲבוֹתָיו כְּמוֹ בֶּן הַצָּרְפִית, אֶלָּא שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ. לְכָךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קִבְּלַנִי יִתְרוֹ וְנָהַג בִּי כָּבוֹד אֵינִי הוֹלֵךְ אֶלָּא בִּרְשׁוּתוֹ, לְכָךְ כְּתִיב: וַיֵּלֶךְ משֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ.

‎וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חוֹתְנוֹ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בְּכָל עֵת אֹהַב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד (משלי יז, יז). מִי הָיָה זֶה? זֶה יִתְרוֹ שֶׁקִּבֵּל לְמֹשֶׁה שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי פַּרְעֹה. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, כָּל מִי שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְאֵין עוֹשֶׂה אוֹתָהּ, אֵין אוֹתָהּ מִצְוָה פּוֹסֶקֶת מִבֵּיתוֹ. יִתְרוֹ קִבֵּל לְתוֹךְ בֵּיתוֹ גּוֹאֵל שֶׁבָּרַח מִפְּנֵי הַשּׂוֹנֵא, מִן בֵּיתוֹ עָמְדָה שֶׁקִּבְּלָה לַשּׂוֹנֵא שֶׁבָּרַח מִפְּנֵי הַגּוֹאֵל וַהֲרָגַתּוּ. וְאֵיזֶה? זֶה סִיסְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי וְגוֹ', וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא וְגוֹ', וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי אֶת יְתַד הָאֹהֶל וְגוֹ' (שופטים ד, יז-כא). וּכְתִיב: וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה (שופטים א, טז). לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד (משלי יז, יז).